כשאחד לומד לתואר והשני לא: מה שקורה לזוגיות באמצע הסמסטר

נכתב על ידי- סיגל קוריק (2026)

B.A. Business Administration • Accountant •  NLP Practitioner IANLP   

בעלת ניסיון של מעל 15 שנים בליווי בכתיבה אקדמית

השעה אחת עשרה בלילה, המחשב פתוח על שולחן האוכל, ובן הזוג עובר ליד ואומר משהו קטן על זה שהוא הולך לישון לבד שוב. התשובה שחוזרת היא כמעט תמיד אותה תשובה: "נדבר על זה אחרי שאגיש". רק שאחרי ההגשה הזו יש עוד אחת, ואחריה יש מבחן, ואחריו מתחיל סמסטר חדש.

מי שלומד לתואר ומי שחי איתו מכירים את הרגע הזה היטב, והוא לא מעיד על משהו שבור בזוגיות. הוא מעיד על כך שנכנס לבית לחץ חיצוני חדש שהזוגיות עוד לא יודעת איך לנהל.

קונפליקט הוא לא הבעיה, מה שעושים איתו כן

מחקרי הזוגיות מראים שההבדל בין זוגות יציבים לזוגות שמתפרקים אינו בכמות המריבות. קונפליקט הוא חלק טבעי מכל קשר, והוא בעצם הדרך שבה בני זוג מנהלים משא ומתן על דברים שחשובים להם (Fincham & Beach, 1999). מה שכן מבדיל בין זוגות הוא אופן הניהול של העימות, וגוטמן זיהה ארבעה דפוסים שמנבאים פרידה: ביקורת, בוז, מגננה והתעלמות שקטה (Gottman, 1994).

בתקופת התואר הדפוסים האלה מקבלים דלק חינם. אחד עייף, השני מרגיש לבד, ושניהם מדברים במשפטים קצרים בין משימה למשימה.

למה דווקא התואר יוצר את המבנה הזה

יש דפוס מוכר שנקרא דרישה ונסיגה: צד אחד רוצה שינוי ולוחץ, והצד השני מתרחק כדי לשמור על מה שיש (Christensen & Heavey, 1990). זה בדיוק המבנה שהתואר יוצר. אחד רוצה יותר זמן משותף, והשני יודע שכל שעה כזו נלקחת מהעבודה שצריך להגיש. ככל שהראשון לוחץ יותר, השני מתגונן יותר, וזה מתגלגל למעגל שאף אחד מהם לא בחר בו.

מה שמעניין הוא שבמחקרים על סטודנטים בוגרים שחיים בזוגיות התמונה לא חד משמעית. במחקר אורך שליווה סטודנטים מבוגרים לאורך שנתיים נמצא שהגורם היחיד שריכך באמת את הלחץ היה התמיכה של בן או בת הזוג (Norton et al., 1998). 

מחקר איכותני שראיין סטודנטים בוגרים ואת בני הזוג שלהם מצא את שני הצדדים יחד: פחות זמן משותף ולחץ שגולש מהלימודים הביתה, ולצידם בן זוג תומך שמצליח להוריד את עוצמת הלחץ הזה בכמה דרכים, רגשית, מעשית וכלכלית (van Rhijn et al., 2018).ויש ממצא אחד ששווה לעצור עליו. 

במחקר על סטודנטים לדוקטורט נמצא ששביעות הרצון הזוגית הייתה גבוהה יותר דווקא אצל זוגות ששני הצדדים בהם היו סטודנטים (Brannock et al., 2000). ההסבר הפשוט הוא לא שלימודים עושים טוב לזוגיות, אלא שמי שלומד בעצמו יודע מה זה אומר שבוע לפני הגשה, ולא צריך שיסבירו לו.

וזה בדיוק הפער אצל זוג שרק אחד מהם לומד. לא פער של אהבה, פער של ידיעה.

הסיפור שכל אחד מספר לעצמו

אלפרשנות יש כאן משקל גדול. כשאדם מייחס את ההתנהגות של בן הזוג לסיבה פנימית וקבועה, למשל "הוא פשוט לא מתעניין בי", התגובה שלו תהיה עוינת ושביעות הרצון תרד לאורך זמן. 

כשהוא מייחס אותה לנסיבות, למשל "יש לו שבוע קשה", אותה התנהגות עצמה כמעט לא מזיזה את הקשר (Bradbury & Fincham, 1990).לכן שתי הזוגיות יכולות להיראות זהות מבחוץ ולהתנהג אחרת לגמרי מבפנים. 

אותו לילה, אותו מחשב, שני סיפורים שונים.מודל הפגיעות-לחץ-הסתגלות מסדר את זה: לחץ חיצוני, והתואר הוא לחץ חיצוני קלאסי, לא פוגע בקשר באופן ישיר, אלא עובר דרך דפוסי ההתמודדות של בני הזוג (Karney & Bradbury, 1995). 

התואר לא מקלקל זוגיות. הוא בודק את הדפוסים שכבר היו שם.

מה שאפשר לעשות בפועל

להגיד את המחיר מראש, במספרים. לא "יהיה לי עמוס", אלא כמה ערבים בשבוע, עד מתי, ומה קורה בשבועיים שלפני ההגשה. אי אפשר להתארגן סביב משהו מעורפל.

לא להפוך את בן הזוג לכתובת האקדמית. זו הנקודה שהכי חוזרת אצלי אצל סטודנטים. הוא לא יכול להגיד אם שאלת המחקר טובה, אם הסקירה מסודרת ואם המנחה תאהב את זה, ובכל זאת מבקשים ממנו בדיוק את זה בשעה אחת בלילה. הוא עונה משהו כללי, זה נשמע כמו זלזול, ומשם השיחה כבר לא על הסמינריון. את המצוקה האקדמית פותרים במקום שבו יש עליה תשובה, ואת הבית משאירים בית.

לתחום את העבודה לזמנים קבועים. עבודה שיושבת על שולחן האוכל שלושה חודשים נוכחת בבית עשרים וארבע שעות ביממה, גם כשלא נוגעים בה. שעות קבועות מחזירות לזוגיות שעות שהיא לא יודעת שהיא איבדה.

לשמור על היחס החיובי דווקא בתקופה הקשה. גוטמן מצא שזוגות יציבים שומרים על חמש אינטראקציות חיוביות לפחות מול כל אחת שלילית (Gottman, 1994). בסמסטר עמוס זה לא קורה מעצמו, וזה בדיוק הזמן שבו זה הכי משנה.

לא לנסות לסגור הכול לפני ההגשה. כשישים ותשעה אחוזים מהמחלוקות הזוגיות הן מחלוקות תמידיות שנובעות מהבדלי אופי וערכים, והמטרה בהן היא לנהל אותן ולא לפתור אותן (Gottman, 1994). מריבה על חלוקת הבית לא תיפתר בלילה שלפני ההגשה, וגם לא צריכה.

ומה שיש לזה לעשות עם ליווי בכתיבה

הרבה מהמתח הזה לא נובע מהיקף הלימודים אלא מזה שאין לסטודנט למי לפנות. בלי כתובת ברורה, כל תקיעות הופכת לערב נוסף מול המסך, וכל שאלה נופלת על מי שנמצא בסביבה.

הליווי שאני נותנת עובד אחרת. נפגשים בזום, הסטודנט מעלה למסך את קובץ ההנחיות ואת מה שכבר יש לו, ומשם עובדים יחד על הקובץ עצמו: מגדירים שאלת מחקר, בונים ראשי פרקים, מסדרים את המקורות ומתחילים לכתוב. 

בין הפגישות הסטודנט כותב בעצמו, ואני לא לוקחת את הקובץ לכתיבה.

 בממוצע מדובר בכחמש שעות ליווי לעבודת סמינריון שלמה, וזו לרוב ההפרש בין סמסטר שגומרים בשלום לבין סמסטר שכל הבית חי בתוכו.

אם את או אתה באמצע כזה סמסטר, אפשר לכתוב לי ונדבר על איפה הדברים עומדים.

בבליוגרפיה

Bradbury, T. N., & Fincham, F. D. (1990). Attributions in marriage: Review and critique. Psychological Bulletin, 107(1), 3–33.

Brannock, R. G., Litten, M. J., & Smith, J. (2000). The impact of doctoral study on marital satisfaction. Journal of College Counseling, 3(2), 123–130.

Christensen, A., & Heavey, C. L. (1990). Gender and social structure in the demand/withdraw pattern of marital conflict. Journal of Personality and Social Psychology, 59(1), 73–81.

Fincham, F. D., & Beach, S. R. H. (1999). Conflict in marriage: Implications for working with couples. Annual Review of Psychology, 50(1), 47–77.

Gottman, J. M. (1994). What predicts divorce? The relationship between marital processes and marital outcomes. Lawrence Erlbaum Associates.

Karney, B. R., & Bradbury, T. N. (1995). The longitudinal course of marital quality and stability: A review of theory, method, and research. Psychological Bulletin, 118(1), 3–34.

Norton, L. S., Thomas, S., Morgan, K., Tilley, A., & Dickins, T. E. (1998). Full-time studying and long-term relationships: Make or break for mature students? British Journal of Guidance & Counselling, 26(1), 75–88.

van Rhijn, T., Murray, S. H., & Mizzi, R. C. (2018). Partners in learning? A qualitative study of the intimate relationships of partnered mature students in postsecondary education. Journal of Professional, Continuing, and Online Education, 3, 1–24.